"הוא מבין כל מה שאומרים לו, הוא פשוט עדיין לא מדבר" הוא משפט שקלינאי תקשורת שומעים לעיתים קרובות מהורים לפעוטות. הבנת שפה טובה היא בהחלט סימן מעודד, אך היא אינה מספיקה לבדה כדי לקבוע שהתפתחות השפה תקינה או שהילד בהכרח ישלים את הפער ללא עזרה.
כדי להבין את התמונה, חשוב להבחין בין הבנת שפה לבין הבעת שפה, ולבחון גם כיצד הילד מתקשר, באילו מחוות הוא משתמש, כיצד הוא משחק והאם חלה התקדמות לאורך זמן.
מה ההבדל בין הבנת שפה להבעת שפה?
הבנת שפה היא היכולת להבין מילים, משפטים, שאלות והוראות. לדוגמה, האם הילד מבין שמות של חפצים ואנשים מוכרים? האם הוא מצביע על הכלב כששואלים "איפה הכלב?" האם הוא מבצע הוראה פשוטה כמו "תביא את הנעליים"?
הבעת שפה היא היכולת להעביר מסרים לאחרים באמצעות קולות, מחוות, מילים ובהמשך גם צירופי מילים ומשפטים. ילד עשוי להבין את המילה "כדור", אך עדיין לא לומר אותה. הוא יכול לבקש את הכדור באמצעות הצבעה, מבט, קול או משיכת ידו של המבוגר.
אצל ילדים רבים הבנת השפה מתפתחת לפני היכולת להביע אותה. לכן ייתכן בהחלט שילד יבין יותר מילים מכפי שהוא מסוגל לומר. עם זאת, כאשר קיים פער משמעותי ומתמשך בין ההבנה להבעה, כדאי לבדוק מדוע הילד עדיין משתמש במעט מילים ומהו מסלול ההתקדמות שלו. ילדים שיש להם קושי גם בהבנת השפה וגם בהבעתה נמצאים בסיכון גבוה יותר לקושי שפתי מתמשך בהשוואה לילדים שהבנתם תואמת לגיל והקושי שלהם ממוקד בהבעה.
האם הילד באמת "מבין הכול"?
לעיתים ההתרשמות שהילד מבין הכול אכן משקפת הבנת שפה טובה. במקרים אחרים הילד למד לזהות היטב את השגרה ואת הרמזים שסביבו.
לדוגמה, כשאומרים "הולכים לאמבטיה" בזמן שפותחים את המים ומביאים מגבת, הילד יכול להבין מה עומד לקרות גם בלי להבין כל מילה במשפט. כשאומרים "תביא את הנעליים" ומצביעים עליהן, הוא עשוי להיעזר בהצבעה. ילדים לומדים גם לזהות את טון הדיבור, כיוון המבט, המקום והשעה ביום.
אין צורך להתחיל לבחון את הילד בבית. אפשר פשוט לשים לב מדי פעם למה שהוא מבין כאשר אין רמז ברור: האם הוא מזהה חפץ ששמו נאמר בלי שמצביעים עליו? האם הוא מבין פעלים כמו "לישון", "לשתות" ו"לפתוח"? האם הוא מבצע הוראה פשוטה מחוץ לשגרה הקבועה? בהערכה מקצועית בודקים את ההבנה במצבים שונים, ולא רק באמצעות דיווח שהילד "יודע בדיוק מה רוצים ממנו".
הבנה טובה היא סימן מעודד, אבל אינה כל התמונה
הבנה המתאימה לגיל היא אחד הסימנים המעודדים אצל ילד שמתחיל לדבר מאוחר. סימנים מעודדים נוספים הם:
- שימוש במגוון מחוות, כמו הצבעה, נפנוף, הנהון והצגת חפצים
- יוזמה של תקשורת עם אנשים
- שיתוף אחרים בדברים שמעניינים את הילד
- חילופי תורות במשחק ובקול
- משחק מגוון ובהמשך גם משחק דמיוני
- הופעה הדרגתית של קולות ומילים חדשות
- ניסיון לחקות תנועות, קולות או מילים
מחקרים מצביעים על כך שהבנת שפה, שימוש במחוות והבנה סמלית במשחק יכולים לספק מידע חשוב על המשך התפתחותם של ילדים שמתחילים לדבר מאוחר. עם זאת, אף סימן יחיד אינו מאפשר לנבא בוודאות מי ישלים את הפער ומי ימשיך לחוות קושי.
האם ילד שמבין היטב בהכרח יתחיל לדבר לבד?
לא בהכרח. ילדים רבים המאחרים בהופעת השפה מתקדמים ובהמשך מגיעים להישגים בטווח התקין, אך אין דרך לדעת מראש בוודאות מה יקרה אצל ילד מסוים. גם בקרב ילדים שהבנתם טובה נמצאו הבדלים בהמשך בקצב התפתחות אוצר המילים, המשפטים והאוריינות.
לכן נכון להימנע משתי תגובות קיצוניות. אין צורך להיבהל מכך שילד עדיין אומר פחות מילים מילדים אחרים בני גילו, אבל גם לא כדאי להסתפק במשך חודשים ארוכים באמירה "הוא מבין הכול, אז אין מה לדאוג".
כאשר מחליטים אם להמשיך במעקב או לפנות להערכה, בוחנים את גיל הילד, מספר המילים שבהן הוא משתמש, קצב רכישת המילים, הבנת השפה, המחוות, המשחק, התקשורת החברתית, התפתחות צלילי הדיבור וההתקדמות לאורך זמן.
מתי כדאי לפנות לבדיקה?
כדאי להתייעץ עם קלינאי או קלינאית תקשורת כאשר:
- סביב גיל שנה וחצי הילד משתמש במעט מאוד מילים או אינו משתמש במילים בעלות משמעות
- לקראת גיל שנתיים אין צירופים עצמאיים של שתי מילים, כמו "עוד מים" או "אבא בא"
- הילד מתקשה להבין מילים או הוראות פשוטות המתאימות לגילו
- הוא משתמש במעט מחוות או כמעט שאינו מצביע, מראה או משתף
- הוא מתקשר בעיקר באמצעות בכי, צעקה או משיכת המבוגר
- לא מופיעות מילים חדשות ולא ניכרת התקדמות במשך כמה חודשים
- קיים תסכול רב סביב הניסיון להעביר מסרים
- יש קשיים גם במשחק, בתקשורת החברתית או בתחומים התפתחותיים נוספים
- הילד איבד מילים, מחוות או מיומנויות שכבר רכש
- ההורים מודאגים
הקריטריון המחקרי המוכר של פחות מכ-50 מילים וללא צירופי מילים בגיל 24 חודשים הוא מדד סינון נפוץ, אך אינו אבחנה. הוא התבסס במידה רבה על ילדים חד-לשוניים דוברי אנגלית, ולכן יש לפרש אותו לצד מכלול המיומנויות ובהתאם לשפה או לשפות שבהן הילד משתמש.
אובדן של מילים, הבנה, מחוות, משחק או קשר שכבר היו קיימים מצדיק פנייה בהקדם לרופא או לרופאת הילדים.
למה מבקשים לבצע בדיקת שמיעה אם הילד שומע?
ילד יכול לשמוע מוזיקה, דלת נטרקת או שקית חטיפים נפתחת, ובכל זאת להתקשות לקלוט חלק מצלילי הדיבור. ירידה קלה, משתנה או חד-צדדית בשמיעה עלולה להשפיע על האפשרות ללמוד מילים.
בדיקת הסינון שנערכת לאחר הלידה חשובה, אך היא אינה שוללת שינוי בשמיעה שהופיע בהמשך. נוזלים באוזן התיכונה, דלקות אוזניים וגורמים נוספים יכולים להשפיע על השמיעה בתקופת רכישת השפה. לכן בדיקת שמיעה היא חלק מקובל בבירור של איחור בהתפתחות השפה, גם כאשר נראה להורים שהילד שומע היטב.
מה בודקים בהערכה של קלינאי תקשורת?
הערכה אינה מסתכמת בספירת מילים. קלינאי התקשורת אוסף מידע על התפתחות הילד, מצבו הרפואי, השמיעה והשפות המדוברות בבית, ומתבונן בדרך שבה הילד מתקשר ומשחק.
בין השאר נבדקים:
- הבנת מילים והוראות
- אוצר המילים שהילד מביע
- סוגי המחוות שבהן הוא משתמש
- מטרות התקשורת שלו, כמו בקשה, מחאה ושיתוף
- מגוון הקולות והצלילים שהוא מפיק
- יכולת החיקוי
- המשחק והמשחק הסמלי
- הקשר וההדדיות עם אנשים
- קצב ההתקדמות לאורך זמן
ההערכה יכולה להסתיים בהמלצה על מעקב, הדרכת הורים, טיפול ישיר או בירור התפתחותי נוסף. כאשר קיימים קשיים בכמה תחומי התפתחות, ייתכן שתומלץ פנייה למכון להתפתחות הילד. בישראל אפשר להתחיל את הבירור באמצעות טיפת חלב או רופא או רופאת הילדים.
ומה לגבי ילד שגדל עם שתי שפות?
חשיפה לשתי שפות אינה גורמת לעיכוב שפתי. אצל ילד רב-לשוני אוצר המילים עשוי להיות מחולק בין השפות: למשל, הוא יכול לדעת את שמה של מילה מסוימת בעברית ומילה אחרת באנגלית.
לכן יש להתייחס לכל המילים שהילד אומר בכל השפות ולהעריך את יכולותיו בכל השפות שבהן הוא משתמש. אין המלצה להפסיק לדבר עם הילד בשפת הבית או לעבור לשפה שבה ההורים מרגישים פחות טבעיים. אם קיים קושי שפתי אמיתי, בדרך כלל נראה עדויות לקושי בהתפתחות השפה הכוללת, ולא רק בשפה אחת שאליה הילד נחשף פחות.
מה אפשר לעשות בבית בינתיים?
הבית אינו צריך להפוך לחדר טיפולים, ואין צורך לבקש מהילד לומר כל מילה אחריכם. אפשר לתמוך בהתפתחות השפה בתוך הפעילויות הרגילות:
- להצטרף למה שמעניין את הילד
- לתאר במילים קצרות את מה שהוא רואה ועושה
- להגיב גם למבט, לקול ולמחווה
- להמתין כמה שניות ולאפשר לו ליזום
- להרחיב בעדינות את המסר שלו
- לקרוא יחד ספרים, בלי חובה לסיים את כל הסיפור
- לשלב שירים, משחקי תורות ומשחק דמיוני
- להפחית שאלות בוחנות כמו "מה זה?" ו"איך אומרים?"
- להימנע מדרישה לחזור שוב ושוב על מילים
לדוגמה, אם הילד מצביע על מכונית ואומר "או", אפשר לענות: "נכון, אוטו! האוטו נוסע". כך הוא שומע שפה מעט עשירה יותר, בלי שהשיחה הופכת למבחן.
לסיכום
ילד שמבין היטב אך עדיין מדבר מעט עשוי להיות ילד שהבעת השפה שלו מתפתחת לאט יותר. הבנה טובה היא סימן חיובי, אך היא אינה מבטיחה לבדה שהפער ייסגר ללא תמיכה.
כדאי להתבונן במכלול: מה הילד מבין ללא רמזים, כיצד הוא מתקשר, באילו מחוות הוא משתמש, כיצד הוא משחק והאם מתווספות בהדרגה מילים חדשות. כאשר אין התקדמות, מופיעים סימנים נוספים או שההורים מודאגים, נכון לפנות להערכה ולא להמתין רק משום שהילד "מבין הכול".
הערכה מוקדמת אינה מדביקה לילד תווית. היא יכולה לספק להורים תשובות, לזהות את נקודות החוזק ולהציע את רמת התמיכה המתאימה לילד ולמשפחה.