"אנחנו מדברים בבית בשתי שפות. אולי זה מבלבל אותו?"
"היא אומרת מילים בעברית ובאנגלית, אבל בכל שפה יש לה מעט מילים".
"אמרו לנו שכדאי לבחור שפה אחת, כדי שלא יהיה לה קשה".

שאלות כאלה מעסיקות משפחות רבות. לעיתים הן עולות כאשר הילד מדבר מעט, מערבב בין שפות או משתמש בשפה אחת יותר מאשר באחרת. המסר המרכזי חשוב וברור: חשיפה לשתי שפות אינה גורמת לעיכוב שפתי ואינה יוצרת הפרעת שפה. רב־לשוניות היא דרך טבעית להתפתחות שפה עבור ילדים רבים בעולם. (asha.org)

עם זאת, ההתפתחות של ילד הגדל עם שתי שפות אינה תמיד נראית בדיוק כמו התפתחות של ילד החשוף לשפה אחת. הידע שלו מחולק בין השפות, והוא עשוי להשתמש בכל אחת מהן עם אנשים שונים ובמצבים שונים. כדי להבין את יכולותיו, חשוב להתבונן בתמונה הכוללת ולא לבדוק רק שפה אחת.

האם שתי שפות מבלבלות ילדים?

לא. ילדים מסוגלים ללמוד יותר משפה אחת כבר מגיל צעיר. הם לומדים בהדרגה אילו מילים שייכות לכל שפה, מי מדבר איתם בכל שפה ובאילו מצבים משתמשים בה.

ילד יכול להבין שאמא אומרת "מים", אבא אומר “water” וסבתא משתמשת במילה בשפה נוספת. הוא אינו חייב לדעת להסביר שמדובר בשלוש שפות שונות כדי להבין שכל המילים מתייחסות לאותו דבר.

היכולות בשפות השונות אינן בהכרח שוות. ילד יכול להבין היטב את שפת הבית אך לדבר בעיקר בשפת הגן. הוא יכול להשתמש בשפה אחת בזמן משחק ובשפה אחרת עם בני המשפחה. גם השפה החזקה יותר עשויה להשתנות לאורך החיים, בהתאם למסגרת החינוכית, לסביבה ולמידת השימוש בכל שפה. (asha.org)

מדוע לפעמים נראה שילד דו־לשוני יודע פחות מילים?

ילד החשוף לשפה אחת שומע את רוב המילים שלו באותה שפה. ילד דו־לשוני מחלק את החשיפה ואת השימוש בין שתי שפות.

לדוגמה, הוא עשוי להכיר שמות של מאכלים בעברית, משום שזו שפת הבית, ושמות של פעילויות וחברים באנגלית, משום שזו שפת הגן. כאשר בודקים רק את המילים שהוא אומר באנגלית, נראה שחסרות לו המילים שהוא יודע בעברית. כאשר בודקים רק את העברית, לא רואים את המילים שלמד בגן.

מחקרים על אוצר מילים אצל פעוטות דו־לשוניים מראים שמדידה בכל שפה בנפרד עלולה להמעיט בידע הכולל שלהם. כאשר מתייחסים לכל המילים בשתי השפות, מתקבלת לעיתים תמונה קרובה יותר להתפתחות אוצר המילים של ילדים חד־לשוניים. עם זאת, דרך המדידה המתאימה תלויה בגיל, בשפות, בכמות החשיפה ובמטרת ההערכה. (pmc.ncbi.nlm.nih.gov)

לכן אין לצפות שילד יכיר כל מילה בשתי השפות. ידיעת "כלב" בעברית אך לא “dog” באנגלית אינה מעידה בהכרח על קושי. הילד מכיר את המושג, אך עדיין לא למד את שתי המילים המתארות אותו.

כיצד סופרים מילים אצל ילד דו־לשוני?

כאשר הורים עוקבים אחר אוצר המילים, כדאי לרשום מילים מכל השפות שבהן הילד משתמש.

לדוגמה, ילד אומר:

• "מים"
• “ball”
• "אבא"
• “car”
• "עוד"

לילד יש חמש מילים בשימוש, גם אם שלוש מהן בעברית ושתיים באנגלית.

אם הילד אומר גם "כלב" וגם “dog”, אפשר להסתכל על כך בשתי דרכים:

• שתי מילים שונות בשתי שפות
• מושג אחד שהילד יודע לבטא בשתי דרכים

בהערכה מקצועית אפשר להשתמש בשתי דרכי ההתבוננות, בהתאם לשאלה שאותה רוצים לבדוק. להורים אין צורך לבצע חישוב מורכב. מספיק לתעד את כל המילים שהילד משתמש בהן ולציין באיזו שפה נאמרו. (pubs.asha.org)

האם ערבוב בין שפות הוא סימן לבלבול?

לא. מעבר משפה לשפה בתוך שיחה או אפילו בתוך משפט הוא תופעה טבעית אצל ילדים ומבוגרים רב־לשוניים. היא מכונה לעיתים החלפת שפה.

ילד יכול לומר:

"אמא, תני לי ball".

או:

“I want עוד”.

ייתכן שהמילה בשפה השנייה הייתה זמינה לו יותר באותו רגע. ייתכן שכך מדברים בסביבתו, או שהוא מתאים את השפה לאדם שמולו. ערבוב כזה אינו מוכיח שהילד מבולבל ואינו מצביע לבדו על הפרעת שפה. מחקרים מצביעים על כך שילדים משתמשים במעבר בין שפות באופן הקשור ליכולת שלהם בכל שפה, לשותף לשיחה ולהקשר התקשורתי. (pubs.asha.org)

אין צורך לעצור את הילד ולומר: "תבחר שפה אחת". אפשר להגיב באופן טבעי ולהמשיך בשפה שבה ההורה מרגיש נוח:

ילד: "אני רוצה ball".
הורה: "אתה רוצה את הכדור. הנה הכדור".

ההורה מדגים את המילה בשפתו, בלי להפוך את השיחה לתיקון.

האם צריך שכל הורה ידבר בשפה אחרת?

שיטת "הורה אחד, שפה אחת" יכולה להתאים לחלק מן המשפחות, אך היא אינה הדרך היחידה לגדל ילד דו־לשוני ואינה תנאי להצלחה.

משפחה אחת יכולה לדבר בשפה מסוימת בבית ובשפה אחרת מחוץ לבית. במשפחה אחרת כל הורה משתמש בשפה אחרת. משפחות נוספות משלבות בין השפות בהתאם לאדם, למקום או לפעילות.

המחקר אינו תומך בטענה שחייבים להפריד באופן מוחלט בין השפות כדי למנוע בלבול. חשוב יותר שהילד יקבל חשיפה מספקת, טבעית, עשירה ומתמשכת לכל שפה שרוצים שיפתח. גם איכות השיחה, מגוון האנשים והמצבים שבהם משתמשים בשפה והצורך האמיתי לתקשר בה משפיעים על התפתחותה. (pmc.ncbi.nlm.nih.gov)

השיטה הטובה ביותר היא בדרך כלל שיטה שהמשפחה יכולה לקיים לאורך זמן ושבה בני המשפחה מדברים באופן חופשי, טבעי ורגשי.

באיזו שפה כדאי להורים לדבר עם הילד?

מומלץ להורים לדבר בשפה שבה הם מרגישים טבעיים, שוטפים ומסוגלים להביע מגוון רחב של מחשבות ורגשות.

אם הורה מרגיש נוח יותר בעברית, בדרך כלל עדיף שידבר עם הילד עברית עשירה וטבעית מאשר אנגלית מצומצמת רק משום שהיא שפת המסגרת. בשפה הטבעית שלו הוא יכול לספר סיפורים, להסביר, להתבדח, לנחם, לשחק במילים ולנהל שיחות מורכבות יותר.

המשך השימוש בשפת הבית מאפשר לילד גם לתקשר עם סבים, בני משפחה וקהילה ולשמור על קשר משפחתי ותרבותי. הפסקה של שפת הבית עלולה לצמצם את יכולתו להשתתף בקשרים משמעותיים, ואינה מבטיחה התפתחות מהירה יותר של שפת הרוב.

אין צורך שההורה ייצמד לשפה אחת בכל מצב. מותר להשתמש במילה משפה אחרת, לתרגם או לשלב בין השפות כאשר הדבר טבעי למשפחה.

האם חשיפה שווה לשתי השפות הכרחית?

לא. ילדים רבים אינם מקבלים חלוקה של חמישים אחוזים מכל שפה. אחת השפות יכולה להיות דומיננטית יותר, והאיזון יכול להשתנות עם הזמן.

ככלל, יותר חשיפה משמעותית לשפה מסוימת מספקת יותר הזדמנויות ללמוד אותה ולהשתמש בה. עם זאת, אין אחוז אחד שמבטיח שליטה בשפה ומתאים לכל הילדים. כמות החשיפה היא רק חלק מהתמונה. חשוב גם מי מדבר עם הילד, עד כמה השיחה הדדית, באילו פעילויות משתמשים בשפה והאם לילד יש צורך אמיתי לדבר בה. (pubmed.ncbi.nlm.nih.gov)

שפה שילד רק שומע מדי פעם, אך כמעט אינו משתמש בה, עשויה להפוך לשפה שהוא מבין יותר מכפי שהוא מדבר. אין בכך בהכרח קושי. היכולת להביע את עצמו בשפה יכולה להתחזק כאשר מתווספים אנשים, פעילויות והזדמנויות שבהן משתלם ונעים להשתמש בה.

הילד עונה בשפה אחרת. האם להתעקש שיענה בשפת הבית?

לא תמיד.

לדוגמה, ההורה שואל בעברית והילד עונה באנגלית. עצם העובדה שהילד ענה תשובה מתאימה מראה שהוא הבין את השאלה ולקח חלק בשיחה.

אפשר להמשיך להגיב בעברית:

ילד: “I want water”.
הורה: "אתה רוצה מים? הנה מים".

כך הילד שומע את המילים בעברית בלי להרגיש שהמסר שלו נדחה. אפשר גם להזמין אותו להשתמש בשפת הבית בתוך משחק, שיר או שיחה עם בן משפחה שאינו מבין את השפה האחרת, אך רצוי להימנע מהפיכת כל שיחה למאבק.

כאשר הילד חווה ששפת הבית קשורה לקשר, להנאה ולאנשים משמעותיים, עולה הסיכוי שירצה להשתמש בה.

האם ילד דו־לשוני יכול לפתח עיכוב או הפרעת שפה?

כן. ילדים דו־לשוניים יכולים לחוות עיכוב שפתי או הפרעת שפה, בדיוק כפי שילדים חד־לשוניים יכולים. שתי השפות אינן הסיבה לקושי.

כאשר קיימת הפרעת שפה התפתחותית, הקושי משפיע על יכולתו של הילד ללמוד שפה באופן כללי. לכן צפויים סימנים לקושי לאורך ההתפתחות של שתי השפות, אך הם אינם חייבים להיראות בדיוק באותה צורה או באותה חומרה. הביצוע בכל שפה מושפע מגיל החשיפה, מכמות השימוש, מהמבנה של השפה ומהמצבים שבהם הילד משתמש בה. (pubmed.ncbi.nlm.nih.gov)

ילד יכול להיראות חלש מאוד בשפת הגן פשוט משום שנחשף אליה זמן קצר. מנגד, ילד יכול לדבר באופן שוטף בשיחה יומיומית, אך עדיין להתקשות בהבנת משפטים, בלמידת מילים או בבניית סיפור. לכן אין לקבוע שיש קושי או שאין קושי על סמך מספר המילים בשפה אחת בלבד.

האם כדאי להפסיק אחת השפות כאשר קיים קושי שפתי?

ברוב המקרים לא.

צמצום הילד לשפה אחת אינו מרפא הפרעת שפה. הוא עלול להרחיק אותו משפה שבה הוא מתקשר עם משפחתו ולהפחית את כמות השיחה העשירה שהוא מקבל בבית.

מחקרים על טיפול בילדים דו־לשוניים עם הפרעת שפה מצביעים על יתרונות אפשריים לתמיכה בשתי השפות ועל העברה של מיומנויות שנלמדו משפה אחת לאחרת, בעיקר בתחום אוצר המילים. עם זאת, בסיס המחקר עדיין מצומצם בחלק מתחומי השפה, ולכן תוכנית ההתערבות צריכה להיות מותאמת לילד, למשפחה ולצורכי התקשורת שלו. (pubmed.ncbi.nlm.nih.gov)

גם כאשר הטיפול הישיר מתקיים בעיקר בשפה אחת, חשוב לשמור על שפת הבית ולתת להורים כלים לתמוך בה במהלך חיי היום־יום.

כיצד צריך להעריך ילד שגדל עם שתי שפות?

הערכה מקצועית צריכה להתייחס לכל השפות שאליהן הילד נחשף ולתנאים שבהם למד אותן.

קלינאי או קלינאית התקשורת ישאלו, בין היתר:

• מתי התחילה החשיפה לכל שפה
• מי מדבר עם הילד בכל שפה
• כמה הוא שומע ומשתמש בכל שפה
• באילו מסגרות הוא משתמש בהן
• מה הוא מבין בכל שפה
• אילו מילים ומשפטים הוא אומר
• כיצד הוא לומד מילים חדשות
• האם קיימת התקדמות לאורך זמן
• האם בני המשפחה מבחינים בקושי גם בשפת הבית
• האם קיימים קשיים נוספים בתקשורת, במשחק או בהתפתחות

כאשר הקלינאי אינו דובר את אחת השפות, אפשר להיעזר במתורגמן, בדיווח מפורט של ההורים, בדוגמאות מוקלטות ובמשימות הבודקות כיצד הילד לומד ומגיב לעזרה. הערכה בשתי השפות מדויקת יותר מהשוואת הילד לנורמות של ילדים חד־לשוניים בשפה אחת בלבד. (pubmed.ncbi.nlm.nih.gov)

עצם השימוש ביותר משפה אחת אינו הפרעה. איש מקצוע צריך להבחין בין הבדלים טבעיים הנובעים מחשיפה רב־לשונית לבין קושי אמיתי בלמידת שפה. (asha.org)

מתי כדאי לפנות לבדיקה?

כדאי להתייעץ כאשר:

• הילד מתקשה להבין מסרים גם בשפה שאותה הוא שומע ומכיר היטב
• הוא משתמש במעט מאוד מילים במכלול השפות
• אין התקדמות לאורך כמה חודשים
• הוא משתמש במעט מחוות או כמעט אינו יוזם תקשורת
• לקראת גיל שנתיים אין צירופים עצמאיים של שתי מילים באף אחת מן השפות
• הוא מתקשה ללמוד מילים חדשות למרות חשיפה חוזרת
• הדיבור קשה מאוד להבנה גם לבני המשפחה
• קיים תסכול משמעותי סביב התקשורת
• קיימים קשיים במשחק, בקשר החברתי או בתחומים התפתחותיים נוספים
• הילד איבד מילים או יכולות שכבר רכש
• ההורים מודאגים

אין צורך להמתין עד שהילד "ילמד טוב יותר את שפת הגן" כאשר קיים חשש גם בשפת הבית או בתקשורת הכללית. מצד שני, אין לאבחן עיכוב רק משום שהילד עדיין אינו שולט בשפה שאליה נחשף לאחרונה.

כחלק מן הבירור חשוב לבצע גם בדיקת שמיעה, משום ששמיעה משפיעה על רכישת כל השפות.

מה אפשר לעשות בבית?

לדבר בשפה הטבעית לכם

השתמשו בשפה שבה אתם יכולים לקיים את השיחה העשירה, הקרובה והנוחה ביותר. אין צורך להחליף את שפת הבית בגלל החשש שהילד לא ילמד את שפת המסגרת.

לקרוא ולשיר בכל השפות

ספרים, שירים, משחקי אצבע וסיפורים משפחתיים מאפשרים לילד לשמוע מילים ומבנים שאינם מופיעים תמיד בשיחה היומיומית.

אפשר לקרוא ספר שנכתב באנגלית ולספר אותו בעברית, או לקרוא את אותו ספר בשתי שפות בזמנים שונים.

ליצור קשר עם דוברי השפה

שיחות עם סבים, מפגשים עם ילדים אחרים, חוגים ושיחות וידאו יכולים לתת לילד סיבה אמיתית להשתמש בשפה שאינה מדוברת במסגרת החינוכית.

לא לתקן כל מעבר בין שפות

אפשר לחזור על המסר בשפה שלכם ולהמשיך בשיחה, בלי לדרוש מהילד לתרגם או להתחיל מחדש.

להציע מילים בלי לבחון

אם הילד משתמש במילה באנגלית בתוך משפט בעברית, אפשר להציע את המילה בעברית:

"כן, אתה רוצה את הכדור".

אין צורך לשאול:

"איך אומרים את זה בעברית?"

בכל פעם שהדבר קורה.

לשמור על הנאה וקשר

שפה מתפתחת כאשר יש לילד אנשים שהוא רוצה לתקשר איתם וסיבות משמעותיות לעשות זאת. משחק, שיחה, בישול משותף, טיול וסיפור משפחתי חשובים יותר משינון רשימות מילים.

האם אפשר "לפספס את ההזדמנות" ללמוד שפה?

חשיפה מוקדמת יכולה להקל על רכישת הגייה, הבנה ושימוש טבעי בשפה, אך התפתחות רב־לשונית אינה מסתיימת בגיל מסוים. ילדים יכולים להוסיף שפה חדשה גם לאחר תחילת הגן ובית הספר.

עם זאת, שפה שאינה נשמעת ואינה משמשת לאורך זמן עלולה להיחלש. כדי לשמר שפת בית, הילד זקוק לחשיפה מתמשכת ולהזדמנויות להשתמש בה עם אנשים ובפעילויות משמעותיות.

אין צורך להגיע לשליטה זהה בכל השפות. רב־לשוניות היא רצף: אדם יכול להבין שפה אחת טוב יותר, לדבר באחרת בקלות רבה יותר ולקרוא ולכתוב בשפה שלישית. (asha.org)

לסיכום

שתי שפות אינן מבלבלות ילדים ואינן גורמות לעיכוב שפתי. ילד רב־לשוני מחלק את הידע, החשיפה והשימוש שלו בין השפות, ולכן יכולותיו אינן תמיד נראות במלואן כאשר בודקים שפה אחת בלבד.

ערבוב בין שפות הוא חלק טבעי מן התקשורת הרב־לשונית. אין חובה שכל הורה ידבר שפה אחרת, ואין צורך לדרוש הפרדה מוחלטת בין השפות. חשוב יותר לספק שפה טבעית, עשירה ומתמשכת בתוך קשרים משמעותיים.

כאשר קיים קושי שפתי אמיתי, הפתרון אינו בדרך כלל לוותר על אחת השפות. נכון לבדוק את ההתפתחות בכל השפות ולבנות תמונה הכוללת את ההבנה, ההבעה, המחוות, המשחק, התקשורת וקצב ההתקדמות.

שפת הבית אינה מכשול שעל הילד להתגבר עליו. היא חלק מן הקשר שלו למשפחה, לזהות, לחוויות וליכולת להביע את עצמו.