"הוא שומע את שקית החטיפים נפתחת מהחדר השני".
"היא רוקדת ברגע שמתחילה מוזיקה".
"הוא עבר בדיקת שמיעה אחרי הלידה, אז השמיעה שלו בוודאי תקינה".
הורים רבים מופתעים כאשר ממליצים להם לבצע בדיקת שמיעה כחלק מבירור של איחור בשפה או בדיבור. אם הילד מגיב לקולות, מבין חלק מן הנאמר לו ומסתובב כשקוראים בשמו, מדוע בכלל צריך לבדוק?
הסיבה היא ששמיעה אינה מצב של "שומע" או "לא שומע". ילד יכול לשמוע צלילים חזקים, נמוכים או מוכרים, ובכל זאת להתקשות לשמוע צלילים חלשים יותר או חלק מן התדרים החשובים להבנת דיבור. ירידה בשמיעה יכולה להיות קלה, להופיע באוזן אחת בלבד, להשתנות מתקופה לתקופה או להתפתח לאחר בדיקת השמיעה שנערכה בלידה. לכן בדיקת שמיעה היא חלק חשוב ומקובל בהערכת ילד שיש חשש להתפתחות השפה או הדיבור.
למה שמיעה חשובה כל כך להתפתחות השפה?
תינוקות ופעוטות לומדים שפה מתוך חשיפה חוזרת לקולות ולדיבור. הם שומעים מילים שוב ושוב, מבחינים בהבדלים בין צלילים ומתחילים לקשר בין המילים לבין אנשים, חפצים ופעולות.
כדי ללמוד את המילים "כדור", "סגור" ו"גדול", הילד צריך לשמוע לא רק את הקול הכללי של המבוגר, אלא גם את ההבדלים הדקים בין צלילי הדיבור. כאשר הגישה לצלילים אינה ברורה או יציבה, חלק מן המילים עלולות להישמע עמומות, חלקיות או דומות זו לזו.
שמיעה תקינה חשובה להתפתחות הדיבור והשפה, וגם ללמידה, לתקשורת החברתית ולהשתתפות בסביבה. זיהוי מוקדם של ירידה בשמיעה מאפשר להתחיל תמיכה מתאימה בתקופה משמעותית להתפתחות השפה.
כיצד ילד יכול לשמוע רעש, אבל לא לשמוע היטב דיבור?
צלילים שונים מורכבים מתדרים ומעוצמות שונות. טריקת דלת, מנוע של רכב או מוזיקה חזקה יכולים להיות קלים יותר לזיהוי מאשר חלק מצלילי הדיבור, במיוחד כאשר מדברים בשקט או כשיש רעש ברקע.
ילד יכול להגיב לצליל חזק או מוכר, אך להחמיץ הברות קצרות, סיומות של מילים או הבדלים בין צלילים דומים. הוא עשוי להבין טוב יותר כאשר האדם מדבר מולו, משתמש במחוות או חוזר על עצמו, אך להתקשות כאשר מדברים אליו מחדר אחר או כאשר כמה אנשים מדברים יחד.
לכן תגובה לשקית חטיפים, לטלוויזיה או לקולו של הורה אינה יכולה להחליף בדיקת שמיעה מסודרת. התצפיות בבית חשובות, אך הן אינן מראות באופן מדויק מה הילד שומע בכל אוזן ובטווחים השונים של הצליל.
האם ירידה קלה בשמיעה באמת יכולה להיות משמעותית?
כן. גם ירידה קלה, חד־צדדית או משתנה יכולה להשפיע על הגישה של הילד לדיבור, במיוחד בסביבה רועשת או כאשר הדובר רחוק ממנו. השפעתה אינה זהה אצל כל הילדים, והיא תלויה גם במשך הזמן, בגיל הילד ובגורמים התפתחותיים נוספים.
אין פירוש הדבר שכל ילד עם ירידה קלה בשמיעה יפתח עיכוב שפתי. ילדים שונים זה מזה ביכולת ההסתגלות ובתמיכה שהם מקבלים. עם זאת, כאשר ילד מדבר מעט, דיבורו אינו ברור או הבנת השפה שלו אינה מתפתחת כמצופה, חשוב לדעת האם הוא מקבל גישה עקבית וברורה לצלילי הדיבור.
הוא עבר בדיקת שמיעה אחרי הלידה. האם זה לא מספיק?
בדיקת הסינון לאחר הלידה חשובה מאוד. היא נועדה לזהות תינוקות שיש חשש ללקות שמיעה כבר בראשית החיים ולהפנות אותם לבדיקה מקיפה. בישראל הבדיקה הראשונה מתבצעת בדרך כלל בבית החולים בימים הראשונים לאחר הלידה.
עם זאת, בדיקת סינון תקינה בלידה אינה מבטיחה שהשמיעה תישאר תקינה לאורך כל הילדות. קיימות ירידות שמיעה המופיעות בהדרגה או בשלב מאוחר יותר. מחלות, דלקות אוזניים, חבלות, תרופות מסוימות וגורמים תורשתיים יכולים להשפיע על השמיעה לאחר תקופת היילוד. בנוסף, בדיקת הסינון אינה מזהה בהכרח כל ירידה קלה או כל הפרעת שמיעה אפשרית.
לכן כאשר עולה חשש חדש לשפה, לדיבור או לתגובה לקולות, נכון לבדוק את השמיעה מחדש, גם אם הילד עבר את הסינון בלידה.
מה הקשר בין נוזלים באוזניים לבין שמיעה?
האוזן התיכונה היא החלל שמאחורי עור התוף. לעיתים, בעקבות צינון או דלקת אוזניים, נשארים נוזלים בחלל הזה גם לאחר שהכאב והחום חלפו.
נוזלים באוזן התיכונה יכולים להפחית זמנית את מעבר הצליל. הילד עשוי לשמוע כאילו הקול מגיע מבעד למחסום או כאילו האוזן אטומה. השמיעה יכולה להשתנות מיום ליום, ולעיתים הילד שומע טוב יותר בתקופה אחת ופחות טוב בתקופה אחרת.
נוזלים יכולים להימצא גם ללא כאב, חום או סימן ברור אחר. כאשר הם נשארים לאורך זמן או חוזרים שוב ושוב, הם עלולים להשפיע על השמיעה.
האם דלקות אוזניים גורמות לעיכוב שפתי?
לא כל ילד שסבל מדלקות אוזניים יפתח עיכוב בשפה או בדיבור. דלקות אוזניים שכיחות מאוד בגיל הרך, וההשפעה ההתפתחותית שלהן אינה אחידה.
השאלה החשובה אינה רק אם הייתה דלקת, אלא האם נותרו נוזלים, האם נגרמה ירידה בשמיעה, כמה זמן היא נמשכה והאם היא חזרה בתקופה שבה הילד רכש שפה. המחקר על ההשפעה ארוכת הטווח של דלקות ונוזלים על שפה אינו חד־משמעי, ולכן אין להסביר כל קושי שפתי באמצעות היסטוריה של דלקות אוזניים בלבד.
עם זאת, כאשר קיימים נוזלים ממושכים או דלקות חוזרות לצד איחור בשפה, בדיקת שמיעה ומעקב רפואי חשובים כדי לברר אם הילד שומע באופן ברור ועקבי.
אילו סימנים בבית עשויים לעורר חשד לשמיעה?
ירידה בשמיעה לא תמיד בולטת. ילד יכול להסתגל, להסתכל על הפנים של המבוגר, ללמוד את השגרה או להיעזר באחים כדי להבין מה קורה.
כדאי לשים לב כאשר הילד:
- אינו מגיב בעקביות לשמו
- מגיב טוב יותר כאשר רואה את פני הדובר
- מתקשה כאשר מדברים אליו מרחוק
- מבקש לעיתים קרובות לחזור על הדברים
- מגביר מאוד את עוצמת הטלוויזיה
- נראה כאילו הוא מתעלם, במיוחד כשאינו רואה את הדובר
- מתקשה להבין דיבור ברעש
- משתמש במעט מילים או אינו מתקדם בשפה
- דיבורו קשה להבנה ביחס לגילו
- משמיט או מחליף צלילים רבים
- סובל מדלקות אוזניים חוזרות
- מגיב לצלילים מסוימים אך לא לאחרים
- מושך באוזניים, מתלונן על כאב או נראה פחות יציב
אף אחד מן הסימנים האלה אינו מוכיח שקיימת ירידה בשמיעה. חלקם יכולים להופיע גם מסיבות אחרות. הם כן מצדיקים שיחה עם רופא או רופאת הילדים ובדיקת שמיעה מתאימה.
מה ההבדל בין בדיקת סינון לבדיקת שמיעה מלאה?
בדיקת סינון היא בדיקה קצרה שמטרתה לזהות האם קיים חשש המצדיק בירור נוסף. התוצאה היא בדרך כלל "עבר" או "נדרש המשך בירור". בדיקת סינון אינה מתארת בהכרח את סוג הירידה, חומרתה או השפעתה על הילד.
בדיקת שמיעה אבחונית היא הערכה מקיפה יותר. היא נועדה לברר כיצד הילד שומע, האם קיימת ירידה בשמיעה, באיזו אוזן, באילו תדרים ומהו המקור האפשרי לקושי.
בדיקות הסינון והבדיקות האבחוניות ממלאות תפקידים שונים. כאשר קיים איחור בשפה או חשש ממשי לשמיעה, לעיתים אין די בתשובה כללית מבדיקה קצרה, ונדרשת הערכה במכון שמיעה.
איך בודקים שמיעה אצל תינוק או פעוט שאינו יכול להרים יד?
בדיקת שמיעה אינה דורשת בהכרח שהילד ידע לדבר או ללחוץ על כפתור. הבדיקה מותאמת לגילו וליכולת שלו להשתתף.
אצל תינוקות וילדים צעירים ניתן להשתמש בבדיקות הבוחנות את תגובת האוזן לצלילים או את פעילות מערכת השמיעה, בלי שהילד יצטרך לתת תשובה מילולית. בבדיקות אחרות מלמדים את הילד להפנות את הראש לצליל או לבצע פעולה משחקית כאשר הוא שומע קול.
אפשר לבצע גם בדיקה של תפקוד האוזן התיכונה, המסייעת לזהות נוזלים או שינוי בתנועת עור התוף. שילוב הבדיקות נקבע לפי גיל הילד, הסיבה להפניה, שיתוף הפעולה והתוצאות שמתקבלות.
גם אם לא ניתן להשלים את כל הבדיקות בפגישה אחת, אין פירוש הדבר שאי אפשר להעריך את השמיעה. לעיתים יש צורך בכמה מפגשים או בבדיקה מסוג אחר.
מה קורה אם הילד אינו משתף פעולה?
חוסר שיתוף פעולה אינו שווה לשמיעה תקינה, אך גם אינו מוכיח שקיימת ירידה בשמיעה.
ילד צעיר יכול להיות עייף, לחשוש מן המקום, להתקשות להבין את המשימה או לאבד עניין. אודיולוגים העובדים עם ילדים מתאימים את הבדיקה לגיל, משתמשים במשחק ובחיזוקים ובוחרים בין כמה שיטות אפשריות.
כאשר לא מתקבלת תשובה ברורה, ייתכן שיומלץ לחזור על הבדיקה, להשתמש בבדיקה אובייקטיבית או להפנות לבירור נוסף. לא נכון להסיק שהילד "פשוט לא שיתף פעולה" ולוותר על המשך הבדיקה כאשר החשש נשאר.
מי מבצע את הבדיקה?
בדיקת שמיעה אבחונית מתבצעת במכון שמיעה על ידי קלינאי או קלינאית תקשורת בעלי הכשרה בתחום האודיולוגיה והשמיעה. בהתאם לממצאים, ייתכן שתומלץ גם בדיקה של רופא או רופאת אף, אוזן וגרון.
רופא אף, אוזן וגרון בודק את מצב האוזן ואת הגורמים הרפואיים האפשריים, כגון דלקת, נוזלים או מבנה האוזן. בדיקת השמיעה עצמה בוחנת את תפקוד השמיעה. שני חלקי הבירור משלימים זה את זה.
האם צריך לחכות לתוצאת השמיעה לפני שפונים לקלינאי תקשורת?
לא בהכרח. אפשר להתחיל במקביל את תהליך ההפניה לבדיקת שמיעה ולהערכת תקשורת ושפה.
בדיקת השמיעה חשובה כדי להבין אם קיימת ירידה התורמת לקושי, אך אין צורך לדחות במשך חודשים את כל הבירור השפתי. קלינאי התקשורת יכול להתרשם מן ההבנה, ההבעה, המחוות, המשחק, התקשורת והגיית הצלילים, ובהמשך להתאים את המסקנות לתוצאות השמיעה.
אם אכן נמצאת ירידה בשמיעה, חשוב להמשיך לעקוב גם אחר התפתחות השפה והדיבור. טיפול בגורם השמיעתי אינו מבטיח שכל פער שפתי ייסגר מיד, במיוחד אם הירידה הייתה קיימת במשך זמן או אם קיימים גורמים נוספים.
מה קורה אם נמצאת ירידה בשמיעה?
ההמשך תלוי בסוג הירידה, בחומרתה ובגורם לה.
כאשר מדובר בנוזלים באוזן התיכונה, רופא אף, אוזן וגרון יחליט אם נדרש מעקב, טיפול או התערבות נוספת. כאשר נמצאת ירידה קבועה בשמיעה, אפשר להתאים תמיכה שמיעתית ותקשורתית, כגון מכשירי שמיעה, אמצעים טכנולוגיים ושירותי התערבות בשפה ובתקשורת.
זיהוי ירידה בשמיעה אינו אומר שהילד לא יוכל לפתח שפה ותקשורת. ילדים חירשים וכבדי שמיעה יכולים לפתח יכולות תקשורתיות, שפתיות, לימודיות וחברתיות חזקות כאשר הם מקבלים גישה מוקדמת לשפה ולתמיכה המתאימה לצורכיהם ולבחירת משפחתם.
מה ההורים יכולים לעשות בזמן ההמתנה לבדיקה?
אין צורך להתחיל "לבחון" את שמיעתו של הילד בבית באמצעות לחישות מאחוריו או השמעת רעשים פתאומיים. בדיקות כאלה אינן מדויקות ועלולות להלחיץ אותו.
אפשר לתמוך בתקשורת באמצעות כמה התאמות פשוטות:
- להתקרב אל הילד לפני שמדברים
- לפנות אליו כשהפנים גלויות
- לצמצם טלוויזיה ורעש ברקע
- לדבר בקול טבעי וברור, בלי לצעוק
- לוודא שהילד שם לב לפני שנותנים הוראה
- להשתמש במחוות, הצבעה ותמונות לצד הדיבור
- לחזור על המסר בדרך מעט שונה אם לא הבין
- להמשיך לדבר, לשחק ולקרוא יחד
השימוש במחוות וברמזים חזותיים אינו "מוותר" על שמיעה או דיבור. הוא מסייע לילד להבין ולהשתתף בזמן שמבררים את מצבו.
מתי חשוב לפנות בהקדם?
כדאי לפנות בהקדם לרופא או לבדיקת שמיעה כאשר:
- הילד אינו מגיב לקולות חזקים או לקול מוכר
- מופיע שינוי פתאומי בתגובה לצלילים
- הילד איבד מילים או יכולות תקשורתיות שכבר רכש
- יש הפרשה מן האוזן, כאב משמעותי או חום
- קיימות דלקות אוזניים חוזרות
- הילד מגיב רק כאשר רואה את הדובר
- קיים חשש של ההורים, הגננת או איש מקצוע
- הילד לא עבר את בדיקת הסינון בלידה או שלא הושלם בירור שהומלץ לאחריה
כאשר יש חשש לשמיעה, אין צורך להמתין עד שהילד יהיה גדול מספיק כדי להסביר מה הוא שומע. קיימות בדיקות המותאמות כבר לתינוקות ולפעוטות.
לסיכום
ילד יכול לשמוע מוזיקה, טריקת דלת או שקית נפתחת, ובכל זאת להתקשות לשמוע חלק מצלילי הדיבור. תגובה לקולות בבית אינה מאפשרת לדעת אם השמיעה תקינה בכל אוזן, בכל התדרים ובמצבים שונים.
בדיקת השמיעה לאחר הלידה חשובה, אך אינה שוללת ירידה שהתפתחה בהמשך. נוזלים, דלקות אוזניים, ירידה קלה או שמיעה המשתנה לאורך הזמן יכולים להשפיע על הגישה של הילד לשפה.
לכן בדיקת שמיעה אינה המלצה שניתנת משום שלא מאמינים להורים שהילד שומע. היא נועדה להשלים את התמונה ולוודא שאחת התשתיות החשובות ללמידת שפה אכן זמינה לילד.
כאשר קיים איחור בשפה או בדיבור, נכון לבדוק גם את השמיעה וגם את התקשורת והשפה, ולא להניח מראש שאחד מהם מסביר את כל הקושי.