בשנים הראשונות לחיים מתרחשת התפתחות עצומה ביכולתם של ילדים ליצור קשר, להבין את סביבתם ולהביע צרכים, מחשבות ורגשות. התהליך מתחיל זמן רב לפני הופעת המילים הראשונות: בתגובה לקול, בחיוך, במבט, בהשמעת קולות, בחילופי תורות, בשימוש במחוות ובמשחק משותף.

כל ילד וילדה מתפתחים בקצב משלהם, וקיימת שונות טבעית רבה בין ילדים. עם זאת, קיימים דפוסים ואבני דרך המסייעים להורים ולאנשי מקצוע לעקוב אחר ההתפתחות ולזהות מצבים שבהם כדאי להתייעץ. אבני דרך אינן אבחנה ואינן רשימת משימות שהילד חייב לבצע ביום הולדת מסוים. הן נקודות התייחסות שיש לבחון כחלק מתמונה רחבה הכוללת תקשורת, הבנה, מחוות, משחק, דיבור והתקדמות לאורך זמן.

מהן אבני דרך התפתחותיות ומה משמעותן?

אבני דרך התפתחותיות הן מיומנויות המופיעות אצל רוב הילדים במהלך טווח גיל מסוים. הן מתייחסות לתחומים כמו תנועה, משחק, חשיבה, קשר חברתי, תקשורת, שפה ודיבור. בתחום התקשורת, אבני הדרך מתחילות בתגובה לקול ובחילופי קולות עם המבוגר, ומתקדמות לשימוש במחוות (ג'סטות), במילים ובמשפטים.

חשוב להתבונן לא רק בשאלה האם מיומנות מסוימת הופיעה, אלא גם האם הילד מתקדם: האם הוא משתמש ביותר אמצעי תקשורת, מבין יותר, יוזם לעיתים קרובות יותר ומרחיב בהדרגה את המשחק והשפה שלו. היעדר מיומנות אחת אינו בהכרח מעיד על קושי, אך היעדר של כמה מיומנויות, חוסר התקדמות או דאגה עקבית של ההורים מצדיקים התייעצות. רשימות אבני דרך אינן מחליפות בדיקת סינון התפתחותית או הערכה מקצועית.

אצל ילדים שנולדו פגים יש להתחשב גם בגיל המתוקן בעת המעקב ההתפתחותי. ההחלטה עד מתי להשתמש בגיל המתוקן מתקבלת בהתאם לגיל הילד, מידת הפגות וההמלצות הרפואיות.

מה ההבדל בין תקשורת, שפה ודיבור?

תקשורת היא היכולת להעביר מסר לאדם אחר ולהגיב למסרים שמגיעים ממנו. תינוקות ופעוטות יכולים לתקשר באמצעות בכי, חיוך, הבעות פנים, מבט, תנועות גוף, הושטת יד, הצבעה, קולות ומילים. גם ילד שעדיין אינו מדבר עשוי לבקש, למחות, לשתף, למשוך תשומת לב ולהזמין אדם אחר למשחק.

שפה היא מערכת של מילים, משמעויות וכללים המאפשרת לנו להבין מסרים ולהביע רעיונות. שפה יכולה להיות מדוברת או מסומנת בשפת סימנים. התקשורת יכולה גם להיתמך בתמונות, בסמלים או באמצעי תקשורת תומכת וחליפית.

דיבור הוא האופן שבו אנו מפיקים את השפה בקול. הוא כולל את איכות הקול, הפקת והגיית צלילי הדיבור, שטף הדיבור, הקצב והאינטונציה.

ההבחנה חשובה משום שילד יכול להבין היטב ולהשתמש במילים, אך להתקשות בהגיית צלילים. ילד אחר עשוי להגות מילים בצורה ברורה יחסית, אך להשתמש באוצר מילים מצומצם או להתקשות בהבנת שפה. לכן המשפט "הוא עדיין לא מדבר" אינו מספיק כדי לתאר את מצבו התקשורתי של הילד.

התפתחות של מבט, חילופי תורות, הצבעה ומחוות

התקשורת המוקדמת מתפתחת בתוך קשר עם אנשים. בחודשים הראשונים תינוקות מתחילים להגיב לקולות ולפנים, לחייך, להשמיע קולות ולנהל חילופי קולות קצרים עם המבוגר. ההורה משמיע קול, התינוק מגיב וההורה עונה לתגובה. אלה הם חילופי התורות הראשונים, עוד לפני שהילד מסוגל להשתמש במילים.

מבט הוא אחד האמצעים שבאמצעותם ילדים מתקשרים, אך אין צורך לצפות למבט עיניים ממושך או רצוף. חשוב יותר לבדוק האם הילד פונה לאנשים, מגיב לניסיונות ליצור איתו קשר, משתף הנאה ומעביר את תשומת לבו בין אדם לבין חפץ או אירוע. יכולת זו נקראת קשב משותף: הילד והמבוגר מפנים יחד את תשומת לבם לאותו דבר.

לקראת סוף השנה הראשונה ובמהלך השנה השנייה מופיעות מחוות כמו הושטת ידיים, נפנוף לשלום, הנהון, מסירת חפץ, הצגתו והצבעה. הצבעה יכולה לשמש כדי לבקש חפץ, אך גם כדי לשתף את המבוגר במשהו מעניין. קיים קשר מחקרי בין הצבעה לבין התפתחות שפה, אך ההצבעה היא רק מרכיב אחד מתוך מכלול התקשורת של הילד, ואין להשתמש בה לבדה כדי לנבא את התפתחותו.

הבנת שפה לעומת הבעת שפה

הבנת שפה, המכונה גם שפה רצפטיבית, היא היכולת להבין מילים, משפטים, שאלות והוראות. בתחילת הדרך ההבנה נשענת במידה רבה על ההקשר. לדוגמה, ילד עשוי להבין שעומדים לצאת מהבית מפני שההורה נועל נעליים ולוקח את התיק, ולאו דווקא מפני שהבין את המשפט "בוא נצא".

בהמשך הילד מבין מילים והוראות גם ללא הצבעה, הדגמה או שגרה קבועה. אפשר להתרשם מכך כאשר הילד מסתכל על חפץ ששמו נאמר, מצביע על תמונה מוכרת או מבצע הוראה פשוטה ללא מחווה נלווית.

הבעת שפה, המכונה גם שפה אקספרסיבית, היא היכולת להעביר מסרים באמצעות קולות, מחוות, מילים ומשפטים. אצל ילדים רבים ההבנה מקדימה את ההבעה, ולכן הם מבינים יותר מכפי שהם מסוגלים לומר. עם זאת, כאשר קיים קושי משמעותי גם בהבנת שפה וגם בהבעתה, הסיכון לקושי שפתי מתמשך גבוה יותר מאשר כאשר ההבנה מתאימה לגיל והקושי ממוקד בהבעה.

אבני דרך מרכזיות מלידה ועד גיל שלוש

החלוקה הבאה מתארת כיוון התפתחותי כללי. אין ציפייה שכל ילד יבצע את כל המיומנויות לאורך כל טווח הגיל, ואין להסיק מסקנה על סמך סעיף יחיד.

מלידה ועד גיל 3 חודשים

התינוק מתחיל להגיב לקולות, עשוי להירגע או לחייך כשמדברים אליו ומשמיע קולות רכים כמו המיות. בהדרגה מופיעים חילופי קולות קצרים עם המבוגר, והתינוק משתמש בקולות שונים כשהוא רגוע, שבע רצון או לא נינוח.

גיל 4 עד 6 חודשים

התינוק צוחק, מגיב להבעות פנים ומשמיע מגוון הולך וגדל של קולות. הוא מתחיל לקחת חלק בחילופי קולות ארוכים יותר ומתעניין באנשים ובחפצים שבסביבתו. במהלך תקופה זו מופיעים ניסיונות משחק קוליים, אך רצפים ברורים של מלמול הברתי מופיעים בדרך כלל בהמשך.

גיל 7 עד 9 חודשים

בתקופה זו מופיעים לרוב רצפים של מלמול כמו "בה-בה-בה" או "מה-מה-מה". התינוק עשוי להפנות מבט כאשר קוראים בשמו, להרים ידיים כדי שירימו אותו וליצור יותר חילופי תורות במשחק ובקול.

גיל 10 עד 12 חודשים

לקראת גיל שנה התקשורת נעשית מכוונת יותר. התינוק משתמש בקולות ובמחוות כדי לבקש, למחות או לשתף. הוא עשוי לנופף לשלום, להראות חפץ, לתת אותו למבוגר, להצביע ולחקות קולות או תנועות. סביב גיל שנה מופיעות אצל ילדים רבים מילה אחת או שתיים בעלות משמעות, אם כי קיימת שונות רבה.

גיל 13 עד 18 חודשים

במהלך תקופה זו הילד מבין ומשתמש בהדרגה במילים הקשורות לאנשים, לחפצים ולפעולות מוכרות. הוא מצביע כדי לבקש או לשתף, משתמש במחוות נוספות ועשוי לבצע הוראות פשוטות כמו "תן לי את הכדור". ההפקות שלו עדיין יכולות לכלול שילוב של מלמול, מילים שהוא עדיין אינו הוגה בצורה מלאה או מדויקת ומילים ברורות.

עד גיל 18 חודשים רוב הילדים מנסים לומר לפחות כמה מילים נוסף על "אמא" ו"אבא" ומסוגלים לבצע הוראה פשוטה ללא מחווה נלווית. אלה הן נקודות מעקב ולא תנאי אבחוני בפני עצמו.

גיל 19 עד 24 חודשים

במהלך המחצית השנייה של השנה השנייה אוצר המילים גדל, וילדים מתחילים לצרף שתי מילים בעלות משמעויות שונות, כגון "עוד מים", "אבא בא" או "כלב רץ". הם מבינים מילים רבות יותר ומשתמשים בשפה למטרות מגוונות כמו בקשה, מחאה, שיתוף וקבלת עזרה.

בספרות המקצועית מופיע לעיתים מדד של כ-50 מילים וצירופי שתי מילים סביב גיל שנתיים. עם זאת, קיימים הבדלים גדולים בין ילדים, שפות וכלי מדידה. לכן מספר המילים אינו עומד לבדו, ויש לבחון גם הבנה, מחוות, קצב התקדמות, משחק, מגוון המילים ויכולת הצירוף.

גיל שנתיים עד שלוש

במהלך השנה השלישית ילדים משתמשים בצירופי מילים בתדירות גבוהה יותר, משלבים פעלים ומרחיבים בהדרגה את אורך המשפטים. הם משתמשים בשפה כדי לבקש, לשאול, להגיב, לספר ולמשוך תשומת לב. המשחק הדמיוני מתרחב, והילד מבין הוראות ומושגים מורכבים יותר.

הדיבור נעשה ברור יותר לאורך השנה, אך בגיל שנתיים עד שלוש אנשים שאינם מכירים את הילד עדיין עשויים שלא להבין חלק מדבריו. לקראת גיל שלוש מצופה שהדיבור יהיה מובן לאחרים ברוב המצבים, גם אם עדיין קיימות שגיאות בהגיית צלילים.

מה נחשב מילה?

מילה אינה חייבת להישמע בדיוק כפי שמבוגר הוגה אותה. גם מילה שהילד עדיין אינו הוגה בצורה מלאה או מדויקת יכולה להיחשב חלק מאוצר המילים, כאשר הוא משתמש בה באופן עצמאי, מכוון ועקבי. לדוגמה, אם הילד אומר "דו" בכל פעם שהוא מתייחס לכדור, או "בה" כשהוא מבקש בקבוק, אפשר להתייחס להפקות האלה כמילים. לעומת זאת, צליל שהופיע במקרה או מילה שהילד חיקה פעם אחת בלבד אינם נחשבים בהכרח למילה.

גם מילים חברתיות וקולות מוסכמים כמו "הופ", "בום", "הב-הב" או "מיאו" עשויים להיכלל באוצר המילים כאשר הם משמשים באופן סמלי ועקבי. שאלוני אוצר מילים מקובלים, כגון MacArthur-Bates CDI, כוללים קטגוריות של קולות, קולות בעלי חיים ומילים חברתיות.

מחוות וסימנים מוסכמים הם אמצעי תקשורת חשובים ויש לתעד אותם, אך כאשר מציינים את מספר המילים המדוברות כדאי להבחין בין מילים קוליות לבין סימנים. אצל ילד הגדל עם יותר משפה אחת יש להעריך ולתעד את אוצר המילים בכל השפות שבהן הוא משתמש, ולא להסתמך רק על השפה שבה נערכה הבדיקה. חשיפה ליותר משפה אחת אינה גורמת לעיכוב שפתי, ואין המלצה לעבור לשפה אחת בלבד בגלל קושי בשפה.

מהו איחור בהופעת שפה או עיכוב שפתי?

המונח המקצועי איחור בהופעת שפה מתאר ילד צעיר שמסלול התפתחות השפה שלו איטי מן המצופה, ללא מצב רפואי או התפתחותי מאובחן אחר המסביר זאת. האיחור יכול להתבטא בעיקר בהבעת שפה, או לכלול גם קושי בהבנה. כאשר קיימים לצד הקושי השפתי גם קשיים בתנועה, במשחק, בקשר החברתי, בהתנהגות או בהתפתחות הקוגניטיבית, יש צורך בהערכה התפתחותית רחבה ולא רק בהערכת שפה.

קריטריון נפוץ במחקר הוא פחות מ-50 מילים והיעדר צירופי שתי מילים בגיל 24 חודשים. חשוב לדעת שזהו קריטריון סינון שהתבסס בעיקר על ילדים חד-לשוניים דוברי אנגלית. הוא אינו אבחנה, ואינו יכול להחליף הערכה המתחשבת בשפת הילד, במספר השפות שאליהן הוא נחשף, בהבנה, בקצב רכישת המילים, במחוות, במשחק ובתקשורת החברתית.

מחקרים מצביעים על כך שכ-50% עד 70% מהילדים המאחרים בהופעת השפה מגיעים בהמשך להישגים הנמצאים בטווח התקין. עם זאת, לא ניתן לקבוע מראש בוודאות מי ישלים את הפער, וגם ילדים שהשלימו אותו עשויים כקבוצה להראות בהמשך חולשות עדינות יותר בשפה או באוריינות. הבנה טובה, מגוון מחוות והתקדמות עקבית הם סימנים מעודדים. קושי בהבנה, מעט מחוות, התקדמות איטית מאוד או היסטוריה משפחתית של קשיי שפה מעלים את הצורך במעקב מסודר.

קצב התפתחות אישי או מצב שכדאי לבדוק?

שונות בין ילדים היא חלק טבעי מההתפתחות. ילד אחד עשוי להשתמש ביותר מילים, ואחר עשוי לדבר פחות אך לתקשר היטב באמצעות מחוות, מבט, קולות ומשחק. גם בתוך אותו ילד ההתפתחות אינה תמיד אחידה: לעיתים קיימות תקופות של התקדמות מהירה לצד תקופות שבהן השינוי פחות בולט.

עם זאת, "לכל ילד יש את הקצב שלו" אינו סיבה להתעלם מדאגה מתמשכת. כדאי לבדוק כאשר הפער ניכר בכמה תחומים, כאשר אין התקדמות במשך כמה חודשים, כאשר הילד מתקשה להבין שפה, משתמש במעט מחוות או כאשר התסכול התקשורתי משפיע על ההתנהלות היומיומית.

גם דאגה עקבית של ההורים היא סיבה מספקת להתייעצות. הערכה אינה בהכרח מובילה לאבחנה או לטיפול. לעיתים היא מסתיימת בהמלצות פשוטות ובמעקב, ולעיתים היא מאפשרת לזהות מוקדם צורך בתמיכה.

דגלים אדומים בתקשורת, בהבנה, במחוות ובהפקת מילים

דגל אדום אינו אבחנה. הוא סימן המצדיק שיחה עם גורם מקצועי ולעיתים הערכה מסודרת. המשמעות עולה כאשר מופיעים כמה סימנים יחד, כאשר אין התקדמות או כאשר קיימת נסיגה.

כדאי לפנות להתייעצות כאשר מופיע אחד מהמצבים הבאים:

1. תגובה מועטה או לא עקבית לקולות, לקול ההורים או לקריאה בשם.
2. מעט מאוד מלמול, חילופי קולות או ניסיונות ליזום תקשורת.
3. לקראת גיל שנה: היעדר מחוות כמו הושטת יד, נפנוף, הצגה או נתינה של חפצים.
4. סביב גיל 15 חודשים: אין הצבעה כדי לבקש או לקבל עזרה, ואין ניסיונות לומר מילה אחת או שתיים נוסף על "אמא" ו"אבא".
5. סביב גיל 18 חודשים: אין הצבעה כדי לשתף במשהו מעניין, יש מעט מאוד מילים או שהילד אינו מבין הוראה פשוטה ללא מחווה.
6. בגיל שנתיים: אין צירופי שתי מילים עצמאיים, אוצר המילים מצומצם מאוד או קיים קושי בולט בהבנת שפה.
7. לקראת גיל שלוש: הילד כמעט אינו משתמש בצירופי מילים, אינו מצליח לנהל חילופי שיחה קצרים או שדיבורו אינו מובן רוב הזמן, גם לאנשים המכירים אותו.
8. שימוש מועט מאוד במבט, במחוות, בקולות או במילים לצורך בקשה, מחאה ושיתוף.
9. תסכול רב ומתמשך הנובע מקושי להעביר מסרים.
10. אובדן מילים, מחוות, הבנה, קשר או מיומנויות תקשורתיות שכבר נרכשו.

אובדן של מיומנויות שכבר נרכשו מחייב פנייה בהקדם לרופא או לרופאת הילדים. אין צורך להמתין עד שהילד יתאים במדויק לרשימת סימנים. שינוי בהתנהגות התקשורתית או תחושה הורית ברורה שמשהו אינו מתקדם הם סיבות לגיטימיות לבירור.

מדוע חשובה בדיקת שמיעה?

שמיעה מאפשרת לילד לקלוט את צלילי הדיבור, להבחין בין מילים וללמוד את השפה המדוברת בסביבתו. ירידה בשמיעה עלולה להשפיע על התפתחות השפה והדיבור, גם כאשר הילד מגיב לחלק מהקולות או לרעשים חזקים.

בדיקת סינון השמיעה המתבצעת לאחר הלידה היא בדיקה חשובה, אך היא אינה בדיקה אבחונית ואינה שוללת ירידה בשמיעה שהתפתחה מאוחר יותר. לכן כאשר קיים חשש להתפתחות השפה, לתגובה לקולות או לדיבור, מומלץ לבצע בדיקת שמיעה המותאמת לגיל הילד, גם אם בדיקת הסינון לאחר הלידה הייתה תקינה.

בדיקות שמיעה לפעוטות יכולות לכלול התבוננות בתגובות התנהגותיות לצלילים, לצד בדיקות אובייקטיביות של מערכת השמיעה. סוג הבדיקה נקבע בהתאם לגיל הילד, ליכולתו לשתף פעולה ולממצאים הרפואיים.

מתי כדאי לפנות לטיפת חלב, לרופא/ת ילדים, להתפתחות הילד או לקלינאי/ת תקשורת?

אפשר לשתף את צוות טיפת חלב בכל דאגה הנוגעת להתפתחות התקשורת והשפה. המעקב בטיפת חלב מתקיים מלידה ועד גיל שש, והצוות יכול להתרשם מהתפתחות הילד ולהפנות לרופא או לרופאת הילדים בעת הצורך. ניתן גם לפנות ישירות לרופא הילדים ולבקש הערכה, בדיקת שמיעה או הפניה להתפתחות הילד.

הערכה של קלינאי או קלינאית תקשורת מתאימה כאשר החשש מתמקד בתקשורת, בהבנת שפה, בהבעת שפה, בדיבור או בשימוש במחוות. ההערכה כוללת בדרך כלל שיחה עם ההורים, תצפית במשחק ובתקשורת, בדיקת הבנה והבעה והתייחסות לשפות שאליהן הילד נחשף. היא עשויה להוביל להמלצה על טיפול, הדרכת הורים, מעקב או בירור נוסף.

פנייה למכון להתפתחות הילד חשובה במיוחד כאשר לצד הקושי בשפה קיימים קשיים בתחומים נוספים, כאשר הייתה נסיגה, כאשר קיימים גורמי סיכון רפואיים או כאשר נדרשת הערכה של כמה מקצועות. במקרים של קושי קל וממוקד בתחום אחד, קופת החולים עשויה להפנות להערכה או לטיפול מחוץ למכון להתפתחות הילד. מסלול ההפניה משתנה בין קופות החולים ובהתאם לגיל הילד ולסוג הקושי.

מה אפשר לעשות בבית בזמן ההמתנה לבדיקה?

הבית אינו צריך להפוך לחדר טיפולים. ילדים לומדים שפה בתוך פעילויות יומיומיות כמו משחק, ארוחה, אמבטיה, התלבשות, נסיעה וקריאת ספר. המטרה אינה לבחון את הילד או לדרוש ממנו לומר מילים, אלא ליצור הזדמנויות נעימות שבהן יש לו סיבה לתקשר.

כדאי להצטרף למה שמעניין את הילד ולתאר במילים קצרות את מה שהוא רואה או עושה. כאשר הילד אומר "אוטו", אפשר לענות "נכון, האוטו נוסע". כאשר הוא מצביע על בננה, אפשר לומר "אתה רוצה בננה". מומלץ להגיב גם למבט, למחווה או לקול, להמתין כמה שניות כדי לאפשר לילד ליזום ולהרחיב בעדינות את המסר שלו. אין צורך לבקש ממנו לחזור על המילה אחריכם.

בזמן קריאת ספר אפשר לדבר על התמונות, לחקות קולות ולתת לילד לבחור במה להתמקד. כדאי לשלב משחקי תורות, שירים חוזרים, מחוות ומשחק דמיוני פשוט. מחקרים מראים שהתערבויות שבהן הורים לומדים להשתמש באסטרטגיות שפה בתוך חיי היום-יום יכולות לתרום להתפתחות שפתם של ילדים, במיוחד כאשר ההדרכה מותאמת על ידי קלינאי תקשורת.

במשפחה רב-לשונית מומלץ להמשיך לדבר עם הילד בשפות שבהן בני המשפחה מרגישים טבעיים ושוטפים. אין צורך לצמצם את החשיפה לשפה אחת. כדאי גם להפחית מסכים דולקים ברקע ולוודא שהמסכים אינם באים על חשבון משחק, תנועה, שיחה וקשר עם אנשים.

לסיכום

התפתחות תקשורת ושפה מתחילה זמן רב לפני המילים הראשונות. היא נבנית מתוך קשר, חילופי תורות, מחוות, הבנה, משחק והזדמנויות יומיומיות להעביר מסרים.

קיימת שונות טבעית בין ילדים, אך אין צורך לבחור בין בהלה לבין המתנה ממושכת. כאשר עולה דאגה, אפשר לבדוק את השמיעה, להתייעץ עם אנשי המקצוע ולקבל תמונה מדויקת יותר של נקודות החוזק ושל התחומים שבהם הילד זקוק לתמיכה.

פנייה מוקדמת אינה מדביקה לילד תווית. היא מאפשרת להורים לקבל מידע, הדרכה וסיוע המתאימים לילד ולמשפחה בזמן הנכון.